נגישות של אתרים וערוצים טכנולוגיים היא נושא שנידון לא מעט, ובקרוב יפסיק להיות וולונטרי ויהפוך להיות חובה, כשיאושרו התקנות בנושא בועדת העבודה בכנסת. כפי שכבר סיפרתי, ערכנו לפני כשבועיים במטריקס שולחן עגול בנושא נגישות של ערוצים טכנולוגיים. סקרנו שם טווח של נושאים, החל מהצורך, דרך משמעויות של הנגשה וכלה בטיפים – איך לעשות את זה נכון.
אני דיברתי על התמריצים העסקיים שמאחורי הנגשה ולמה, מעבר לדרישת החוק מחד ואידאולוגיה מאידך, כדאי לארגון לדאוג להנגשה של ערוצים טכנולוגיים. הפוסט הזה מביא את תמצית ההרצאה. כשמדברים על תמריצים עסקיים, מסתכלים על כמה היבטים מרכזיים: הגדלת השוק, שיפור ביצועים מול השוק הקיים, הקטנת הוצאות.
איך נגישות מגדילה את השוק?
המספרים המקובלים, כשמדובר במגבלות רלוונטיות לערוצים דיגיטליים, מדברים על 1 מכל 4 שסובל מלקות ראייה (25%), 1 מכל 5 סובל מלקות שמיעה (20%), 1 מכל 4 שסובל מקושי במיומנות פיזית (25%) ו-1 מכל 5 שסובל מלקות למידה (20%). כל אחת מהלקויות האלו מגבילה באופן כלשהו בשימוש בערוץ הטכנולוגי. זה נשמע הרבה, אבל צריך לזכור שלא מדובר על שחור ולבן, אלא על סקאלה של הרבה גווני אפור.
אבל המספרים לא נעצרים כאן. רבים מאיתנו סובלים מלקויות קלות שמקשות עלינו בחיי היומיום. אני למשל משקפופרית מילדות, דבר שמביא אותי להעדיף רזולוציות גבוהות יותר, או פשוט להגדיל את אחוזי הצפייה במסך. אני גם סובלת בשנים האחרונות מכאבים בפרק כף היד, מה שמביא אותי לשבת בצורה מסויימת שמרחיקה אותי דווקא מהמסך (בניגוד לנטייה הטבעית שלי, אפרופו קוצר ראייה) ואני מעדיפה להשתמש פחות בעכבר ויותר במקלדת. לקויות קלות או זמניות כאלו נפוצות מאוד.
אוכלוסיה שבה לקויות כאלו נפוצות מאוד, היא האוכלוסיה הבוגרת, מגילאי 65 ומעלה. זהו גיל שכולנו בסופו של דבר שואפים לקראתו, כולל מי שממציאים לנו עכשיו טכנולוגיות מדליקות ובלתי נגישות בעליל… גם הדימוי של סבא וסבתא שיושבים בגינה או משחקים בינגו במועדון הולך ומשתנה. על פי השנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2010, 28.7% מאזרחים בגילאי 65-74 עושים שימוש במחשב. 85% מבניהם משתמשים בו לגלישה באינטרנט ושימוש באימייל.
אוכלוסיה נוספת מעניינת היא אוכלוסיה של עולים חדשים – מהגרים אמנם אינם אנשי בעלי לקות, אבל חוסר ידיעת השפה מציב אותם במקום דומה למי שסובלים מלקות למידה. ומה לעשות, כשמדובר בערוצים טכנולוגיים מבוססי שפה, זה מאוד משמעותי.
כל הדברים האלו שהזכרתי מצטברים עד כדי כך, שבסקר שנערך בנושא ב-2003, הממצאים של הדו”ח היו מדהימים:
57% ממשתמשי המחשב יפיקו תועלת משימוש בטכנולוגיה נגישה.
44% משתמשים בסוג כלשהו של טכנולוגיה נגישה.
היבט מעניין נוסף הוא ההשפעה על מנועי החיפוש. כל מנועי החיפוש הם בעצם עוורים. זה אומר, שככל שהאתר שלנו יהיה בנוי לפי הסטנדרטים המחייבים, כך החשיפה של התכנים למנועי חיפוש תהיה מיטבית. למשל, האתר cnet דיווח שאחרי שהנגיש את ערוץ מדריכי הוידאו שלו והוסיף שכבת כתוביות טקסטואלית, עלתה התנועה האורגנית ממנועי החיפוש (כלומר, תנועה שלא נובעת מקידום אתרים ופרסום), ב-30%. אתר אחר, של חברת General & Legal הבריטית דיווח על עלייה של 50% שנבעה מהנגשת האתר כולו.
שיפור ביצועים והקטנת הוצאות
לקחת אתר קיים ולהנגיש אותו, דורש השקעה כספית. כך גם הנגשת ערוצים אחרים – אם למשל אנחנו נוהגים להפיץ ללקוחות דיוור ועד היום הסתפקנו בתמונה מצורפת למייל, נצטרך להשקיע כסף כדי לעבור לשימוש בפורמט HTML נגיש במקום.
אבל בטווח הארוך, המספרים מה-case studies מצביעים על כך שעלות התחזוקה של הערוצים הטכנולוגים דווקא יורדת. חברת General & Legal דיווחה על הקטנת עלויות התחזוקה ב-66%. מספר מרשים לכל הדעות.
גם השימוש בערוץ משתפר. למשל, אתר נגיש שכתוב בקוד סטנדרטי, יעבוד טוב יותר הן עם טכנולוגיות מיושנות והן עם טכנולוגיות חדשות. הוא סובלני יותר לדפדפנים איזוטריים, עובד הרבה יותר טוב ברוחב פס נמוך, במכשירים סלולאריים ובעיקר בגלישה סלולארית. כלומר, פלח שוק שהבעיות שלו אינן קשורות כלל למגבלות בריאותיות כאלו או אחרות, אלא יש לו בעיה של נגישות טכנולוגית, יהנו גם הם ממהלך של הנגשת ערוצים.
נו, כדאי?
לדעתי המספרים האלו מדברים בעד עצמם. גם אם נתעלם מהחשיבות האנושית והחברתית ביצירת סביבה נגישה וגם אם נתעלם מהחקיקה בנושא שנמצאת מעבר לפינה (לא מומלץ להתעלם, אגב), ארגון שישקיע בערוצים נגישים יחסוך עלויות, ישפר ביצועים ויגדיל משמעותית את קהל היעד איתו הוא בא במגע בערוצים הדיגיטליים.
