המונית הלבנה התגשמה פתאום באלומת פנסי הרכב, חוצה את נתיב הנסיעה. קרוב מדי. רגלה מעכה את הבלמים לשוא. סחרור. חבטה. ההגה חומק במהירות מידיה. חבטה נוספת. סחרחרת אורות וחפצים מטלטלת כשהרכב התהפך פעם אחר פעם. שאון מתכת מצווחת. בלימה. היא פקחה את עיניה לאט, מוחה מלקט את פיסות חושים מגופה. נורית צהובה היבהבה. תנועה קלה של ראשה שלחה הבזק מסמא של כאב מאחורי ארובות עיניה. דממה שמנונית זרמה אליה מהמושב האחורי. היא לא העזה להביט שם. היא גירשה את הדימוי המחריד מעיני רוחה, והישירה מבט דרך המראה האחורית אל החבורה העליזה שם. המונית בלמה בזמן, והיא הצליחה להתחמק מההתנגשות ולהמשיך בנסיעה. דבר לא קרה. אין נזק. רק סערת אדרנלין קטנה שהותירה אותה עם טעם מריר וחרדה מוחמצת.
