לא יודעת מה אתכם, אבל אחרי שאני מתרגלת למשהו, קשה לי לסגת לאחור ולהתרגל למשהו פחות טוב. היות שאני מבלה חלק גדול מזמני באינטרנט, והאינטרנט היום מכיל* הרבה אתרים וכלים שיוצאים מגדרם כדי שלי יהיה יותר נוח, אני מרשה לעצמי להתרגל. ואז אני יוצאת לעולם שמתקיים אוף-ליין, ומתמודדת עם סימפטומים של גמילה וחסכים שונים.
הנה כמה דברים שחסרים לי והייתי שמחה לקבל גם בעולם “האמיתי”:
לשמוע תוכנית ברדיו כשאני רוצה – אני מקפיצה את הילדים לבית הספר ולמטפלת ונוסעת לעבודה. הנסיעה אורכת עשרים דקות, וכמעט תמיד היא מתחילה עשרים דקות לפני שמונה. בשעה הזו נגזר עלי לשמוע את כל חדשות הספורט והתרבות בגלי צה”ל, ולקינוח הדס שטייף. לא רוצה את הדס שטייף! אני רוצה לשמוע את החדשות של שבע בבוקר! אבל לא בשבע, אלא בשבע וארבעים. ככה נוח לי.
ובכלל, חלק גדול מתוכניות הרדיו מוקלטות מראש. למה שלא אוכל לקבל תפריט של תוכניות ולבחור איזו תוכנית אני רוצה לשמוע עכשיו?
אני יודעת, יש פודקאסטים. זה פשוט מצריך יותר מדי התעסקות מבחינתי. ואני יודעת שאפשר לשמוע חדשות דרך הטלפון הנייד, אבל למה שארצה לשלם עוד כסף, רק בשביל הנוחות של האזנה לתוכנית מתי שנוח לי? אחרי הכל, אני צרכנית של התוכן בדיוק כמו כל אחד אחר, אני רק לא רוצה להכפיף את עצמי ללוח המשדרים שלהם.
אותו דבר, אגב, בנושא של טלוויזיה על פי דרישה. אפשר להוריד, אפשר להקליט, יש VOD (מסחטת כספים שאין כמותה, אגב). כל ההתעסקות הזו מתישה… למה זה לא יכול להיות פשוט פשוט? אני בעד להתחיל את כל החשיבה על הטלוויזיה מחדש. כשאתם מתחילים, תחשבו אינטרנט. אולי ה-GoogleTV תפתור את הבעיה הזאת.
טלוויזיה ורדיו זה לא חדש ואני לא הראשונה שאמרה את זה. הנה עוד משהו שכבר חשבו עליו לפני – חיפוש בספרים. אני לא מתכוונת לספר אלקטרוני. אני לא נגד הרעיון, להיפך, אני חושבת שיש לזה פוטנציאל מעניין, אם זה יהיה נוח. אבל לפני שאני ארכוש לעצמי מכשיר כזה, חייבים להפטר מכל הבעיות המטרידות שעדיין מרחפות סביב הרעיון. בעיקר נושא הבעלות, חופש הפורמטים והיכולת להעביר ספר ממכשיר למכשיר**. אבל לא על זה אני מדברת.
יש לי היום בבית כמה אלפי ספרים, פיזיים. אני רוצה לחפש בהם (לא רק אני). תנו לי מכשיר שמקבל ספר ויודע לדפדף בו, לסרוק, לבצע OCR ולאנדקס. חיפשתי מילה כלשהי – אקבל הפניות לעמוד המתאים בספר. בינגו! פעם אחת נצטרך לעשות מבצע של אינדוקס כל הספרים שיש בבית, אח”כ זה יותר פשוט לאנדקס כל ספר חדש. יותר מזה, את האינדקס לחיפוש של ספר חדש אני יכולה לקנות יחד עם הספר, מהיצרן.
בואו נמשיך למשהו עוד יותר פיזי: חפצים. בכל פעם שאני מסדרת ארון, חדר או מחסן בבית, אני מוצאת כל מני חפצים שאני לא צריכה כרגע, אבל אני שומרת למטרה כלשהי, או לשימוש עתידי. הסיכוי שאצליח לזכור, חצי שנה אחר כך, איפה שמתי את מה-שזה-לא-יהיה שאני צריכה עכשיו, שואף לאפס, או אולי למטה מכך. כמה נוח היה אם הייתי יכולה לתייג את החפץ לפי נושא, ויום אחד בעתיד פשוט לשלוף את כל החפצים שאני מחפשת בהקשר מסוים? לדעתי, זה הזמן לתייג את העולם שסביבנו.
אני מציעה להתחיל בבגדים. דמיינו את ארון הבגדים של הילדים שלכם. כל בגד מתויג ואפשר לשלוף אותו בקלות לפי תגית או שילוב תגיות. לדוגמא: תלבושת אחידה, עונת מעבר, אדום. או: סט מכנסיים וחולצה, קיץ, חגיגי, סגול.
הקץ לסידור המתיש של כביסה במדפים! הקץ להחלפת בגדים בין חורף לקיץ! רק תייגו את הבגד פעם אחת ואתם מסודרים. יותר מזה – לא חייבים יותר להחזיק ארון לכל אחד. ארון אחד לכל המשפחה יענה על אותם צרכים בדיוק. הבגד יגיע מהיצרן כשהוא כבר מכיל תיוג בסיסי של סוג הבגד, הנחיות כביסה, וסכמת צבעים. כשמגיעים הביתה צריך בסה”כ לתייג את שם בן המשפחה שישתמש בבגד, ולהוסיף או לעדכן תגיות מיוחדות למשפחה.
ענן תגיות הבגדים המשפחתי הזה יכול להיות שימושי להפליא. קל למצוא את הבגד המבוקש, אפשר לתכנן סכמות צבעים כדי להתאים בגדים (שימושי במיוחד לעיוורי צבעים), קל לדעת אם הג’ינס נמצא בדיוק בכביסה***, איזה בגדים מתאימים ליומיום ואיזה לאירוע חגיגי, ועוד ועוד.
מה דעתכם? יש לכם עוד רעיונות בסגנון הזה?
* אל תגידו לי שיש לומר “מכילה”. בדקתי במילון, ואינטרנט מוגדר זכר.
** למשל מהמכשיר שלי למכשיר של בעלי. נשמע לכם סביר שנקנה את אותו ספר פעמיים?
*** אפרופו כביסה, זה הבסיס למיכון מלא של הטירדה הזו – כך רובוט הכביסה המשפחתי ידע איזה בגדים הולכים למייבש ואיזה בגדים צריך לתלות.
