נתניהו פרסם בווינט טור דעות ובו הוא שוטח את דעתו על החינוך היום, ואיך החברה נתנה לנוער להתדרדר עד כדי רצח בבית הספר. “אני יודע שרבים מההורים חשים אי נחת מהחינוך שמקבלים ילדיהם. יש שמתלוננים על בית הספר עצמו, על תוכניות הלימודים, על רמתם של המורים, על הסביבה החברתית, על הורים אחרים. “
הוא מדבר על אלימות, על אווירה לא נעימה ולעיתים קשה בבית הספר, על הקושי של מורים ללמד. “אני מתכוון לאנוכיות שהפכה לכוח מוליך בהתנהגות החברתית, וביטוייה החברתיים הם: “אני אומר ועושה מה שבראש שלי”. אין חובת הוכחה על ידע, אין חובת שיקול הדעת וכבוד מפני דעתו של האחר, אין חובה לרדת לחקר האמת.” בשורה התחתונה, נתניהו צודק. הוא מתאר בעיות אמיתיות. גם הפתרון (הדי כוללני ומעורפל) של חינוך הפרט לתפקוד בתוך מסגרת חברתית כוללת, הוא פתרון בכיוון הנכון. אבל אסור לנו לשכוח, שחינוך בביתי הספר הוא לא דבר מנותק. הוא מושפע ממצבה של החברה כולה. הוא מושפע ממה שקורה בתקשורת ובפרסומות. הוא מושפע מהתנהלות נבחרי העם. הוא מושפע מהשכר שמקבלים ההורים. הוא מושפע מהפערים החברתיים. הוא מושפע מחוסר תקציבים לבתי הספר שאין להם יכולת להתמודד עם פשיעה. משרד החינוך אינו טלית שכולה תכלת. התקבלו שם בשנים האחרונות מספר החלטות שקעקעו את מעמדו של המורה, ומרוב פחד מפני העיתונות, לא ניתן גיבוי מספיק לבתי ספר ומורים העומדים מול התלמידים שלהם. אבל הדבר אינו מפחית את האחריות של משרד האוצר. הסירוב להשקיע בחינוך, ההשקעה הכספית הנמוכה כל כך בתלמידים, המשכורות המגוחכות שמקבלים המורים – כל אלו אחראים לא פחות לשוקת השבורה שמולה אנחנו ניצבים היום. קל לכתוב את הדברים כשאתה באופוזיציה. אני רוצה לראות את נתניהו כשר אוצר, כותב את הדברים וגם עוד מאחריהם. לכתוב “תעשו! תחנכו!” מבלי לתת את התקציבים הנדרשים זו התייפיפות ודמגוגיה. והתוצאות יהיו כמובן בהתאם. אבל לפחות ביבי יכול לומר “אמרתי לכם”.
