מה, חשבתם שנגמר? סיפרתי לכם שהגעתי למשקל היעד שלי וגם הכרזתי, קבל עם ואינטרנט, שאני מתכננת להתייצב בבלוג כעבור שנה, בדיוק במשקל שהגעתי אליו. נכון להיום אני לא עומדת בהבטחה שלי. להתחיל תהליך הרזייה זה לא פשוט ומסתבר שכך גם לסיים אותו. ברור שבסיום הדיאטה אי אפשר לחזור לאכול כמו קודם, כי אז גם אחזור למשקל הקודם. אז מה כן?
זוכרים את הפרסומות של הרשות לבטיחות בדרכים, שלימדו את כולנו מה זה מרחק עצירה? זה הדימוי שמסתובב לי בראש. מרחק עצירה מוגדר כמרחק שהרכב עובר מהרגע שבו הנהג הבחין במכשול לפניו ועד שהרכב עצר לגמרי. הוא כולל את מרחק התגובה, הזמן שנדרש למוח לקלוט את המידע שקיבל מהעין ולהורות לרגל להתחיל לבלום ומרחק בלימה, הזמן שנדרש לרכב לעצור בפועל. מרחק הבלימה תלוי כמובן במהירות שבה הרכב נוסע.
במקרה שלי, מרחק התגובה ארוך יותר ממרחק הבלימה.
תמיד אומרים שחשוב להתייחס לדיאטה כאל שינוי אורח חיים ולא כאל דבר מה זמני. אני חושבת שדיאטה שנמשכת שנה שלמה בהחלט יכולה להיות מוגדרת כשינוי באורח החיים. אבל זה לא בדיוק אורח החיים שאני אמורה להמשיך ולנהל, is it?. בחודש הראשון של שארית חיי, המשכתי לאכול מאוד דומה למה שאכלתי במהלך כל השנה שקדמה לו, לא בטוחה אילו שינויים אפשר או כדאי להכניס לתפריט שלי כדי להפסיק לרדת במשקל מצד אחד ולא לעלות מצד שני. המשכתי להשתמש ביומן האכילה שלי, כיוון שהוא הכניס אותו למסגרת בצורה מצויינת ופחדתי לאבד את זה.
כשהבנתי שזו לא שיטה טובה להגיע לאיזון (אני קצת איטית לפעמים, כן?) הלכתי להתייעץ עם דיאטנית. היא לא התרגשה כל כך מהאפשרות שארד עוד קצת במשקל ואמרה לי שירידה של עוד 2-3 ק”ג זה בסדר גמור. היא היתה מאוד מעורפלת מבחינת ההמלצות שלה לתפריט השוטף אבל הדגישה שאני חייבת להעלות את אחוז הקלוריות משומן מ-20% ליום (ופחות מכך למעשה) ל-30%. חזרתי הביתה והחלטתי שהבעיה שלי נעוצה בשימוש ביומן האכילה: הן בכך שהוא סופר קלוריות והן בכך שהתרגלתי לראות תמונה מסויימת בגרף התפלגות הפחמימות/חלבונים/שומנים. בשבועות הבאים “עבדתי על עצמי” להתרגל לראות תמונה אחרת והגדלתי את כמות הקלוריות שהיומן סופר בצורה משמעותית ובהתאם להמלצות שמצאתי עבור נשים בגילי, כדי שהיומן לא יראה לי שאני בחריגה.
בהמשך התברר לי שהיומן לא נושא בכל האשמה לבדו. התרגלתי למעשה לתפריט מסוים וגם כשהסרתי חלק מהמגבלות, הוא לא השתנה מעצמו. אני מניחה שזו סיבה להיות מרוצה דווקא. מאז אני מנסה להכניס שינויים מכוונים בתפריט, שמטרתם להגדיל את התפריט היומי בצורה הנכונה. מוזר ואף משונה.
ומה הלאה? האם אדוה תצליח ללחוץ על הברקסים מספיק חזק? כמה זמן יימשך מרחק הבלימה? למי יימאס קודם, לי או לכם? הצטרפו אלנו לפוסטים הבאים, ונגלה.
