תוכנית האימונים שלי כוללת שתי פגישות עם המאמן שלי, ועוד לפחות אימון אחד אירובי שאני עושה לבדי, באמצע השבוע. כבר שלושה שבועות אני מזניחה את האימון הזה, דוחה אותו ובסוף – פשוט לא עושה. יש לי המון תירוצים טובים: אנחנו משפצים בבית, ואני מאוד עסוקה בגלל זה. פליקס נמצא בקורס בתנאי פנימיה וכשהוא איננו אני עסוקה וכשהוא ישנו אני רוצה להיות איתו. קר. בקושי יש לי זמן להספיק את מה שאני צריכה לעשות בעבודה.
אבל אני יודעת שזה כל מה שהם – תירוצים. אין הבדל אמיתי בין שלושת השבועות האלו, ובין החודש שקדם להם.
חובבת סטטיסטיקות שכמותי, הלכתי לגליון האקסל שבו אני מתעדת את הירידה במשקל. לפני שנה בדיוק, בנובמבר, הפסקתי להתאמן. לקח עוד חודש וחצי עד שלקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לעבוד עם ארז. אולי זה משהו בנובמבר? חילופי עונות? לחץ בארומטרי? הכנות לחנוכה?
המזל הוא שעכשיו יש לי את מסגרת האימונים עם ארז, אחרת בכלל לא הייתי זזה. ובכל זאת, אני חייבת לאפס את עצמי ולהחזיר את האימון הזה לשגרה שלי. פשוט חבל.
