אחד הדברים שהכי מבלבלים, זה מהי ההגדרה של מאכל דל שומן. אנחנו רגילים להסתכל על התוית, לראות שכתוב שם 5% שומן, ולהרגיש הכי רגועים בעולם, כי 5% זה בסדר. כמו שכבר הסברתי פעם, 5% שומן עשוי להיות ממש לא דל שומן.
5% שומן בעצם אומר – 5 גר’ שומן מתוך 100 גר’ מוצר. מה שאותנו מעניין זה כמה מתוך הקלוריות של המוצר, מגיע משומנים.
איך יודעים? כאמור – מכפילים את מס’ הגרמים של השומן בתשע, ואת התוצאה מחלקים בסה"כ הקלוריות.
למשל בקוטג’ 5%: 5 גרם שומן, כפול 9 קלוריות = 45 קלוריות שמקורן בשומן 45 קלוריות לחלק ל-93 קלוריות, נכפיל ב-100 ונעגל, והתוצאה היא 48% קלוריות שמקורן בשומן. כלומר – כמעט חצי מכלל הקלוריות במאכל, מקורן בשומן. לא דל בכלל.
צריך לזכור שמדובר במדד יחסי. הנוסחה לא מסובכת במיוחד, אבל עדיין צריך לחשב אותה בכל פעם מחדש. וזה מעצבן.
היה מאוד עוזר אם החוק היה מחייב את יצרני המזון להוסיף את המדד של אחוז קלוריות שמקורן בשומן לתוית הערכים התזונתים. בארצות הברית התוית כוללת את מספר הקלוריות שמקורן בשומן, שזה יותר טוב, אבל עדיין צריך להשלים חלק מהחישוב. כמו שהתויות בנויות כרגע, הן לא מספיק פונקציונאליות עבור מי שרוצה לצרוך דיאטה דלת שומן.
אז מה בכל זאת עושים? הרי לא תעמדו ותחשבו ערכים תזונתיים מול המדף בסופר, נכון? אני משתמשת בכלל אצבע שמאוד עוזר לי, הכלל של 3 גר’ שומן ל-100 קלוריות. כל מוצר שיש בו 3 גר’ שומן (ומטה) ו-100 קלוריות (ומעלה) בוודאות עומד בתקן. אז כשאני צריכה לבחור מוצר כלשהו בסופר, אני מציצה לראות האם זה היחס. אם כן אני לא צריכה לטרוח לחשב כלום, אני יודעת שזה מוצר דל שומן וקונה בלב שקט. זה עובד כמובן גם במכפלות – 6 גר’ שומן ל-200 קלוריות וכו’.
