נועם מאוד אוהב את האלבום “ימים של שקט” של להקת לולה. לא מפתיע, היות והוא צאצא לחובבת נונסנס מושבעת. מסתבר, שגם שירי שטות פשוטים, עשויים לסבך אותי בצרות.
הילד מסתובב בבית עם האוזניות, מפזם לעצמו:
“שלא יהיה לו שיער גולש גוף משולש או חיוך של פירסומת ….”
מי שלא מכיר, השיר הוא “שלא יהיה לו”, שירה של נערה המחפשת אהבת נפש ומסבירה באריכות מה לא כל כך חשוב לה למצוא בגבר, ומה כן.
“אמא”, נוחת הילד לידי באמצע הנקיונות, “מה זה בתול?”
המממ.
אחרי שביררתי בעדינות האם הוא יודע מה זה יחסי מין (לא), הבנתי שאין מנוס מלנהל את שיחת הציפורים והדבורים. מצא לו זמן נוח לנסוע לחו”ל, אבא שלו. הסברתי לו מהם יחסי מין ושבתול הוא מי שלא קיים אותם מעולם, ולמה בעצם הנערה בשיר מחפשת גבר כזה.
הילד הפנים ופנה לדרכו, ואני המשכתי לקרצף, תוהה איזה עוד הפתעות אפשר לשלוף מהאלבום הזה. כמה דקות אחר כך תקע הילד את ראשו מהדלת והכריז: “אני גם לא הייתי רוצה מישהו עם ישבן מוצק. זה נשמע מפחיד!”
(מפחיד: המחשה)*
* לקוראי הגברים, מי שזקוק להמחשה נגדית, לכו לגוגל.
