בסוף השבוע שעבר נפרדתי מעמיתי ביחידת המחשוב של הכנסת, ומהכנסת בכלל. זו היתה פרידה קצת שמחה, קצת עצובה ודי מחמיאה. אבל באופן די מפתיע, הפרידה הזו לא סיימה את התפקיד עדיין. שבוע קודם לכן, הוזמנתי ע”י דן לנדאו, מנכ”ל הכנסת, להצטרף לסיור פרלמנטים אירופאיים שהוא עורך כדי לקבל מידע שיסייע לו בקבלת החלטות לגבי אתר האינטרנט של הכנסת.
זו הזמנה מהסוג שקשה לסרב לה, ומכיוון ש-HP היתה מעוניינת שאסע, יחד עם מחליפתי בתפקיד (לטובת המשכיות וחפיפה), הנה אני כותבת את הפוסט הזה במלון בלונדון, אחרי ביקור קצר בהולנד. סוג של הפתעה 🙂
בחודשים האחרונים אני עוסקת בכתיבת אפיון-על עבור אתר האינטרנט של הכנסת. תהליך ארוך למדי שהחל עוד לפני שאני נכנסתי לתמונה, בסדרה ארוכה של דיונים פנימיים. תוך כדי האפיון היו דיונים רבים שעסקו בדילמות של מדיניות. מתברר שהסוגיות שבהן מתלבטת הכנסת דומות מאוד לסוגיות שבהן מתלבטים פרלמנטים אחרים.
אחת הסוגיות האלו קשורה בשקיפות וחופש המידע, וספציפית באופן שבו מגישים את המידע לציבור. כיום אתר האינטרנט של הכנסת מכיל לא מעט מידע שוטף: נוסחי הצעות חוק, פרוטוקולים של ישיבות מליאה (כולל וידאו) וישיבות ועדה. סדרי יום של ישיבות ועדה מתוכננות, נוכחות חברי הכנסת כרגע במשכן, ועוד.
במערכות הפנימיות של הכנסת מנוהל המידע כמובן באופן שמאחד את כל הנתונים האלו ומראה את הקשרים בניהם. לדוגמה, עבור הצעות חוק מנוהלים פרטים רבים לגבי הסטטוס של הצעת החוק בתהליך הפרלמנטארי, מילות מפתח הקשורות להצעת החוק, מי נאם לגבי הצעה זו ומתי, מתי נידונה בוועדה ומי נכח בדיון, ועוד ועוד.
אחד הדברים שלגביהם היתה הסכמה מוחלטת מהיום הראשון בדיונים שערכנו, היה הצורך לחשוף את המידע הפרלמנטארי באתר, בצורה נגישה מאוד ונוחה לשימוש. נרצה למשל לאפשר לציבור להגיע בקלות להצעת חוק כלשהי, להראות באיזה שלב בתהליך החקיקה היא נמצאת, להציג את הנוסח הנוכחי ונוסחים קודמים, מה היו נתוני ההצבעות במליאה, נאומים ודיונים שנערכו לגביה ועוד ועוד.
אבל יש עוד היבט למידע, והוא נתונים סטטיסטיים. מרק טווין כבר אמר (או שאולי היה זה ד’יזראלי) “יש שלושה סוגי שקרים: שקרים רגילים, שקרים גסים וסטטיסטיקה”. כשמציגים מידע סטטיסטי, הגבול בין הצגת נתונים נקיים ובין מתן פרשנות הוא מאוד מאוד דק.
למשל, מי שייכנס לאתר הכנסת הפתוחה יראה שם נתונים לגבי נוכחות חבר הכנסת במשכן או בדיוני הועדות. זה מידע נקי ונטול פרשנות. אבל לידו יש תווית קטנה שמסמנת האם מדובר בנוכחות מעל או מתחת לממוצע, והציון הזה הוא בפרוש פרשנות פוליטית. דוגמה קיצונית יותר היא סימון האם ח”כ הצביע בהתאם או בניגוד לעמדת הקואליציה או האופוזיציה לה הוא משתייך. אתר הכנסת אינו יכול להציג פרשנויות או הטיות פוליטיות ולכן נשאלת השאלה האם מציגים כלל מידע סטטיסטי וכיצד.
גם ויזואליזציה של מידע מהווה פרשנות משמעותית מאוד. כל מי שראה אינפוגרפיקה בשנים האחרונות, יודע על מה אני מדברת.
שאלנו את השאלה הזו כשנפגשנו אתמול עם אנשי המידע והמחשוב של הפרלמנט ההולנדי. הם בחרו בפתרון שבעיני הוא נכון מאוד. מצד אחד הם משקיעים הרבה אנרגיה ביצירת מאגר מידע עשיר, בעל הקישורים הנכונים וההקשרים הנכונים, שיאפשר דליית מידע גלוי וסמוי מתוכו. מצד שני, הם מתכוונים להעמיד לרשות הציבור פיד של מידע גולמי (מעין API כהגדרתם) שיכיל את המידע הזה בפורמט סטנדרטי. למעשה הם אומרים: הנה כל המידע, כל אחד יכול לקחת אותו ולעשות בו כרצונו.
אני חושבת שזה פתרון מנצח מכל הכיוונים. הוא מבטיח שהציבור יקבל את כל המידע (שהוא למעשה שלו) ומאפשר שקיפות מקסימלית. יותר מסתם שקיפות – זה פתרון שיחסוך מאמץ בקבלה ואיתור של מידע שמקורו בפרלמנט. הוא מאפשר ואפילו מעודד גופים שונים לעשות שימוש במידע הזה ולהציג אותו באופנים שונים למטרותיהם שלהם. אין לי ספק שהמטרות האלו יהיו מוטות פוליטית, אבל כל עוד זה נעשה ע”י גורמים עצמאיים, אין בכך שום בעיה. דוגמה מעולה לשירות כזה היא אתר data.gov שהעמיד הממשל בארה”ב.
מה שיספק איזון מקסימלי, יהיה העמדת כלי באתר שמאפשר להן לצפות במידע הגולמי בצורה קריאה, וכן לבצע ניתוחים שונים, תוך כדי בחירה של פרמטרים וצורת עיבוד המידע.
כלי כזה יספק נגישות מקסימלית למידע, ויאפשר גם לאזרח שמצד אחד אין לו משאבים לעבד את המידע הגולמי שהכנסת תספק ומצד שני לא רוצה לצרוך את הידע דרך גופים עצמאיים שונים, לצפות במידע ולפתח תובנות משל עצמו.
עכשיו רק נדרש לראות האם המנכ”ל השתכנע, ולברר מהי העלות…
