הוא מלטף את פני בעדינות. שתי ידיו חופנות את לחיי, ופניו מתקרבות עד שהן נוגעות בשלי. “אני אוהב אותך מאוד” הוא לואט, ונצמד אלי בחיבוק. אני משיבה חיבוק חם ונושקת למצחו, “גם אני”, אני משיבה. אנחנו בחדרי, מתעוררים לבוקר סתווי אפרפר, אחרי ליל חלומות משותפים. הוא יודע תמיד מתי אני ישנה לבדי, ומגיע אלי, בחסות הלילה, לחבק אותי בשנתי. ידו מושטת תחת חולצתי והוא מנסה למשמש את שדי, כפי שהתרגל לעשות מיום שאנחנו ביחד. אני מחייכת אבל מושכת את ידו משם. הוא מחבק אותי שוב בלהט. ואז עוצר לרגע, כאילו נזכר בדבר מה, ושואל: “את יכולה להדליק לי הוֹפּ, אמא?”
