אז אנחנו בבית, באיחור קל של חודש וחצי מעבר להערכת הזמן המקורית של הקבלן.
מצד שני, כשהחלטתי לפני כמה שבועות שב-15 לינואר אני מזמינה הובלה ובסוף השבוע שאחר כך אנחנו נכנסים לבית, כולם חשבו שאני מפנטזת, אבל עמדתי בזה. מזל שהבית גדול, כך אנחנו יכולים לחיות בנוחות, ולהתעלם מכך שהסלון מפוצץ בארגזים שטרם פוזרו…
הכי נחמד היה לראות את ההתרגשות של הילדים. סבא וסבתא הביאו אותם הביתה בערב, אחרי יום שלם של סידור, ארגון ומיון. הם היו נלהבים כל כך, מהכניסה לבית החדש, מפירוק הקומונה הצפופה שבה חיינו במשך ארבעה וחצי חודשים, ובעיקר מהאיחוד המחודש עם הצעצועים שלהם שהיו ארוזים במשך שישה חודשים כמעט.
אני מבסוטית מאוד 🙂
