לפני כמה חודשים התפקדתי למפלגת העבודה, והיום השתתפתי לראשונה באירוע מפלגתי – הועידה האידאולוגית. מדובר באירוע שהזמין חברי מפלגה מכל הארץ להשתתף בדיונים שישפיע על מצע המפלגה. זה נשמע לי כמו מקום טוב להתחיל, ולכן ארגנתי את הלו”ז ואת הבייביסיטר (אמא, תודה!) ונרשמתי לאירוע.
הועידה עסקה ב-34 נושאים, תחת הקטגוריות: כלכלי-חברתי, סביבה, חינוך, אזרחי ומדיני-ביטחוני. כבר בשלב ההרשמה נתקלתי בהתלבטות ראשונה. פניתי למארגני הועידה במייל ושאלתי הייכן יידון הקשר שבין שוק התעסוקה ובין מעמד האישה והשיוויון בתא המשפחתי. “שאלה טובה”, נענתי, “בשלב זה מועדף שולחן מעמד האשה, שבו בודאי יידון נושא השוויון בין המינים. ואני מעביר את המייל שלך לאחראית במטה הועידה לתשובה.” קיבלתי את ההמלצה ונרשמתי לשולחן מעמד האישה (לתשובה אני עדיין מחכה). שאלת “איפה השולחן שלי” המשיכה ללוות אותי גם בהמשך.
הועידה התקיימה בחולון וכללה תמהיל מרתק של אנשים – מצעיר עד זקן, ותיקים וחדשים, גברים ונשים. גם חלק מחברי הסיעה הגיעו לועידה ועברו בין שולחנות הדיונים במהלכה. היה מוזר להגיע למקום עם כל-כך הרבה אנשים ולא להכיר אף אחד… אני לא מי-יודע-מה טובה במינגלינג.
הועידה נפתחה בנאומים שונים – אלוף במיל. עמוס ידלין דיבר על אתגרי הביטחון ופרופ’ אביה ספיבק על כלכלה חברתי. לבסוף התחלנו בדיונים – 1100 משתתפים ב-60 שולחנות עגולים (מרובעים). כל שולחן מנה 15 מקומות, ולכן חלק מהנושאים חולקו ל-2 או יותר שולחנות, שולחן מעמד האישה היה אחד מהם. 31 נרשמו לשולחן הזה. ביום הועידה התצטרפו עוד כמה, אבל מיעוט הגברים שנרשם לשולחן השתפן בינתיים ונפקד מהועידה, כך שהנוכחות היתה נשית טהורה. “גברים עדיין לא הבינו שמעמד האשה הוא נושא קריטי עבורם”, אמרה על כך המנטורית של השולחן, גילי גופר. אני לא הייתי מחכה בציפיה לרגע שזה יקרה.
חלק גדול מהנושאים שעלו בדיון עסקו בהיבטים של תעסוקה, תקציב, חינוך ועוד. מצאנו את עצמנו מנסחות סעיפים שלכאורה לא היו כלל בתחום האחריות של שולחן מעמד האישה, כגון: “מפלגת העבודה תפעל לביטול חוק ההסדרים” או “הגדלת מספר הפקחים המפקחים על אכיפת חוקי העבודה”. מהר מאוד עלתה בשולחן השאלה האם נכון לדון בנושאים האלו בשולחן “מעמד האישה” או שמא צריך לדון בהם בשולחן “האדם העובד” וכד’. ואולי עצם קיום שולחן מעמד האישה מנציח את הבעיה? כנראה שצריך גם וגם – גם דיון בנושא שיפור מעמד האישה וגם נציגות שמוודאה חשיבה של שוויון מגדרי בכל מקום בו מתקיימים דיונים בנושאים אחרים.
נושא נוסף שתפס חלק משמעותי מהדיונים היה נושא הייצוג ההולם לנשים. אין שום התאמה בין 52 אחוזי הנשים באוכלוסיה ובין הייצוג בפועל במוסדות השלטון. ההמלצות שלנו כללו דרישה להבטחת ייצוג הולם ברשימות המפלגה לכנסת ולרשויות מקומיות (AKA: שריון מקומות לנשים). אגב, הזכרתי את הטוהר הנשי בשולחן מעמד האישה – למותר לציין כי “הבעיה” הזאת לא חזרה לעצמה בשולחנות האחרים. למעשה, כשהלכתי לשירותים ראיתי (לראשונה אי פעם! בעולם! למעט אולי במשחקי כדורגל) שהתור בשירותים של הגברים ארוך מזה בשירותי הנשים, הוכחה שאין טובה ממנה לכך שאין ייצוג הולם לנשים במפלגה.
בתום שעתיים של דיונים ניסחנו את ההמלצות שהתגבשו ומנחות השולחן פרסמו אותן בדף הפייסבוק של הועידה. באמצע הדיונים ערכנו הפסקה קצרה, במהלכה נאמה סתיו שפיר. הנאום שלה היה יפה ומרגש מאוד בפשטות שלו, הזכיר לכולנו למה אנחנו שם ועודד אותנו לשים את שאריות הציניות בצד.
לא נשארתי עד הסוף. בתום הדיונים החלטתי שאני יכולה לוותר על נאומי הסיכום לטובת הסיכוי לתת לילדים שלי נשיקת לילה טוב לפני שהם הולכים לישון. וכך בהחלטה של אשה עצמאית העומדת ברשות עצמה, הברזתי מסוף הועידה. את הילדים הספקתי לראות, אבל לא שמעתי את נאומי הסיכום ולא קיבלתי תשובה לתהיה שליוותה אותי מתחילת הועידה – מה בדיוק תעשה המפלגה בכל ההמלצות שיצאו משולחנות הועידה?
מילה לסיכום למארגני הועידה: הארגון היה טוב, האוכל היה טוב, הצלחנו לקיים דיונים למרות הקושי האקוסטי של 1300 אנשים מדברים באולם אחד. גם ההכנות לועידה מבחינת הרישום ופרסום המידע ברשת היו מוצלחות. כדאי היה לתכנן את לוח הזמנים כך שיהיה יותר זמן לדיונים – שעתיים נטו לא היו מספקות לדעתי והיו נושאים רבים שלא הצלחנו לגעת בהם בכלל. היה נחמד גם לו היתה במקום תשתית תקשורת אלחוטית ושקעי חשמל לצד כל שולחן, אבל פרט לזה: כל הכבוד.
