אתמול נידונה בכנסת הצעת חוק מטורללת למדי: הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים. הלכתי לקרוא את הצעת החוק במלואה, מתוך מחשבה שמה שכתוב באתרי החדשות אולי לא מספיק מלא או מדוייק. האמת היא, שתוכן הצעת החוק כל כך דל, שכנראה אתרי החדשות יותר מפורטים ממנה ולא להיפך. אם נפטרים מכל הבלה בלה הפרלמנטרי (למשל העובדה מעוררת הגאווה שמי שיזם את החוק במקור הוא לא פחות מאיש האשכולות יחיאל חזן), מגיעים להצעה עצמה: הגדרות 1. בחוק זה – “אתר למבוגרים” – אתר אינטרנט שמהותו העיקרית עיסוק במין, באלימות, או בהימורים; “זיהוי פיזי” – אמצעי פיזי, אלקטרוני או ביומטרי, אשר יאמת את זהות המשתמש במחשב, בנוסף לשימוש בסיסמה. חסימת אתרי אינטרנט 2. ספק שירותי אינטרנט יחסום את הגישה לאתר למבוגרים ולא יאפשר גישה אליו, אלא באמצעות זיהוי פיזי. עונשין 3. (א) ספק שירותי אינטרנט העובר על הוראת סעיף 2 דינו – מאסר שנה וקנס של 20,000 ₪. (ב) ספק שירותי אינטרנט שהורשע בעבירה לפי סעיף קטן (א), יישלל רישיונו בנוסף לכל עונש אחר, לתקופה שלא תפחת משישה חודשים.
וואו. מאיפה להתחיל? אולי בפגיעה בזכויות הפרט שלי? אולי בכבוד הרב שבהצטרפות לרשימת המדינות שחוסמות גלישה חופשית ברשת? או שאולי נסתכל דווקא על הדברים הקטנים: נתחיל ב”אתר למבוגרים”. אתרי פלטפורמה (למשל יוטיוב; מייספייס; ישראבלוג… אני מכירה מישהי שבמקום העבודה שלה חסמו את בלוגלי) המאחסנים סוגים שונים ומגוונים של תוכן, עשויים להכיל גם אזורים שבהם יש תוכן למבוגרים. תוכנות סינון מתייחסות לאתר הפלטפורמה כמקשה אחת. מחר יחסמו לכם את ישראבלוג? מחרתיים לא תוכלו להשתמש יותר ביוטיוב? ומה זה בכלל “תוכן למבוגרים”? תוכן למבוגרים אינו בהכרח תמונות פורנוגרפיות קשות. גם אירוטיקה כתובה מצויירת או מצולמת, נכנסת תחת ההגדרה הזו. פויה. “זיהוי פיזי” – האם מישהו שפוי בכנסת אכן מאמין שניתן לחייב את כל אזרחי המדינה לחשוף באופן ישיר את הרגלי הגלישה שלהם? זהו צעד ראשון במורד חלקלק מאוד. השלב הבא כבר ממש קל – ספקיות האינטרנט מחליטות לאיזה אתרים מותר או אסור לכל אזרח לגלוש. אפשר גם לנטר את מינון הפורנו שמותר לי לצפות בו ביום. נניח שאני מזדהה ומתחילה לגלוש. אחרי הסרטון השלישי ביוטיוב או הבלוג החמישי בישראבלוג, תוצג לי הודעה מטעם חה”כ אמנון כהן ובאדיבות ספק האינטרנט שלי: תתביישי לך! כמה זמן את מבלה באתרי זימה! וישלחו אותי לעשות מקלחת קרה. הדבר המגוחך ביותר (חוץ מאשר ההצעה המופלאה להלאים את גוגל), הוא שזה לא יעבוד. גם אם אף ח”כ לא יגיע להצבעה והחוק יעבור. גם אם בג”ץ לא יפסול אותו. גם אם זה לא ייפול בשלב היישום, כשיתברר שעלויות הקמת מאגר ביומטרי או מערך זיהוי דיגטלי כזה הן כה גבוהות שהאוצר לא מוכן לממן אותן – גם אם הכל יסתדר והחוק יעבור, תמיד תימצאנה דרכים עבור ילדים להגיע לפורנוגרפיה. אולי כדאי להשקיע במקום זה במתן כלים אמיתיים להורים איך להתמודד עם האינטרנט הזה ואיך להנחות את ילידהם ולפקח על מה שילדיהם עושים “שם”. לחברי הכנסת אני פונה ומבקשת: תגיעו בבקשה להצבעה על החוק, וודאו שהוא לא עובר. אל תתנו למטורללים לנצח.
