לכבוד יום העצמאות תליתי על גדר ביתי שלושה דגלים. כל דגל ניצב על מוט המחובר לגדר. הם מתנופפים ברוח הנעימה שיש לנו פה, ואנחנו שמחים בהם מאוד. כמקובל באזור ירושלים, הדגלים ממשיכים להתנוסס עד ליום ירושלים, ולכן כמובן לא הורדתי אותם.
אתמול בצהריים שמעתי קולות משונים מן השביל הצמוד לגדר, וכשיצאתי גיליתי שמישהו תלש שנים מהדגלים, והותיר מוטות חשופים. איפשהו אחרי הדגל השלישי מצאתי את שני הדגלים זרוקים בתוך ערימה של פסולת בנייה.
אני כנראה סטריאוטיפית, אבל החשד שלי נופל באופן טבעי על מי מהפועלים הערביים העובדים אצל אחד מהשכנים שלנו.
מעבר לתחושה של פלישה לפרטיות שלי, והכעס על השחתה, אני כועסת ובמידה מסויימת אפילו פגועה, מכך שמישהו מעז להשחית את סמל המדינה שלי, בביתי שלי.
* * *
שלשום היו בחירת במבשרת ציון, ואתמול שמעתי שני דברים ששימחו אותי:
1. המועמד שצידדתי בו זכה, וברוב גדול. אריה שמם, אנחנו סומכים עליך שתעשה עבודה טובה ותאפשר לישוב שלנו לשגשג כפי שראוי שישגשג.
2. אחוז ההצבעה היא קרוב ל-40%, הרבה מעל למה שהעריכו בתחילת מערכת הבחירות. דמוקרטיה עובדת, כשמפעילים אותה.
* * *
ולכן, אני אהיה בעצרת הערב. הגיע הזמן לומר להם: “אנחנו בחרנו בכם, ומי שחשוב זה המדינה, לא אתם”.
(שקיות הקאה יחולקו בכניסה).
