אדם מנסבך (Adam Mansbach) הוא סופר אמריקאי רציני ומוערך, וכמו סופרים רבים אחרים, החליט לשלוח ידו גם בכתיבת ספרי ילדים. טוב, לא בדיוק. זה נראה כמו ספר ילדים, מאוייר כמו ספר ילדים, אבל לא בטוח שתקראו אותו לילדכם.
הנה פסקה לדוגמא:
The windows are dark in the town, child. The whales huddle down in the deep. I’ll read you one very last book if you swear You’ll go the fuck to sleep.
יש שם הכל. עוד סיפור, הליכה לשירותים, עוד כוס מים, יאוש ותקווה. הספר נולד אחרי שמנסבך קונן בפייסבוק על הקשיים שבטיפול בילד בן שנתיים, ומישהו הציע לו לכתוב על זה ספר.
פרט לטקסט המשעשע (אני קוראת אותו בבית קפה ומתעלמת מהמבטים האלכסוניים ששולחים בי יושבי השולחנות האחרים כשאני מתפוצצת מצחוק), האיורים המקסימים והאופן שבו הוא מגלם בצורה מושלמת את הנרטיב המודרני של ההורה המותש, מסתתר מאחורי הספר הזה סיפור מעניין.
הספר עוד לא יצא בדפוס. לעומת זאת, גירסה פיראטית של הספר הופצה בפייסבוק וטוויטר, והוזכרה בבלוג הפופולארי boing-boing. הספר זכה לויראליות אדירה. ומה קורה לספר שנפגע מפיראטיות מטורפת כזו?
הוא הגיע לפני שבועיים לראש טבלת רבי המכר של אמאזון. הספר יוצא לדפוס באוקטובר… וכדי שתוכלו גם אתם לתרום להצלחה, הנה עותק של הספר. תהנו.
עדכון:
עלתה ביוטיוב גירסה של הספר, שמקריאה סמואל ג’קסון. כן, זה מ”MY name is the LORD”. תודו שזה מכפיל את מפלס העונג.
