הדוח הבא צריך לעניין את משטרת ישראל, אבל לא רק אותם. מה מידת הלגיטימציה לשימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים?
לפי מחקר חדש של מכון המחקר האמריקאי Pew, יותר ממחצית המבוגרים, 56% מהנשאלים, סומכים על כוחות אכיפת החוק שיעשו שימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים. פחות מכך סומכים על חברות טכנולוגיה, שזכו באמון של 36%, והכי פחות סומכים על המפרסמים, עם 18% אחוזים בלבד שמוכנים לאפשר למפרסמים לעשות שימוש בטכנולוגיות כאלו.
נבדקו מספר תרחישים, כגון שימוש בזיהוי פנים לצורך הערכת איומים בשטח ציבורי, מעקב ע"י בעלי בתים אחר אנשים שנכנסים ויוצאים מהנכסים שלהם, מעקב אוטומטי אחר נוכחות עובדים וזיהוי אופן התגובה של אנשים לפרסומים.
המחקר מצא שמרבית האנשים חושבים שמדובר בטכנולוגיות אפקטיביות. 74% מהנשאלים חשבו שטכנולוגיות זיהוי פנים מסוגלות לזהות בני אדם ספציפיים. כ-60% חשבו שהן מסוגלות לזהות מאפיינים כגון מגדר או גזע. ממצא מעניין נוסף הוא שאנשים ששמעו יותר על הטכנולוגיה מעריכים אותה כאפקטיבית, פי 2 מאשר אנשים ששמעו עליה מעט.
מעניין להסתכל על הפילוח לפי גילאים. רמת האמון וההסכמה לשימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים ע"י כוחות הביטחון עולה ככל שהנשאלים מבוגרים יותר. אצל הצעירים עד גיל 29, רק 42% הביעו אמון בכוחות אכיפת החוק ואילו מבין בני 65 ומעלה, 76% הביעו ההסכמה.
מעניין לראות שאין הבדל במידת החשיפה לקיום הטכנולוגיה. 15% מהצעירים לא שמעו על טכנולוגיית זיהוי פנים, ורק 13% מהמבוגרים.
נראה שגם אם יש בעיית אמון בכוחות אכיפת החוק, עדיין השימושים שהם עושים בטכנולוגיות כאלו נתפסים לגיטימיים, בעוד ששימושים מסחריים נתפסים פחות ופחות כאלו - ככל שהציבור מרוויח מהן פחות. לחברות מסחריות יש לא מעט עבודה, אם הן רוצות לזכות באמון הלקוחות שלהן כשהן משלבות שימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים.
לקריאת הדוח המלא:
