top of page
תמונת הסופר/תאדוה לוטן

“…אני כפי ארימה ♫♫♫”

שנה הלכה שנה באה והיא לא היתה פשוטה. בשורה התחתונה, אפשר לומר שהיא מסתיימת בהצלחה כיוון שכמו שהתחייבתי אני מסיימת אותה באותו משקל כפי שהתחלתי אותה ואפילו קצת פחות מכך. אבל מי שמסתכל על גרף המשקל שלי מגלה סיפור קצת יותר מורכב.


משקל

האתגר הראשון היה להפסיק לעשות דיאטה. בתום שנה שלמה של שמירה על תפריט מתוכנן היטב ודי מצומצם, הייתי צריכה לתכנן לי תפריט חדש. עד שהבנתי מה צריך להיות התפריט הזה, חלפו כמה חודשים אשר במהלכם ירדתי עוד כמה קילוגרמים ובמשקל החדש הזה גם עצרתי, כשהצלחתי סוף סוף לפצח את התפריט החדש.

האתגר השני היה להתרגל לשגרה החדשה – זו שאמורה ללוות אותי מעכשיו והלאה, כן? המשכתי להשתמש ביומן האכילה ואחרי שהבנתי מה צריך להיות התפריט שלי, זה הלך לא רע. לאט לאט התרגלתי למשקל החדש, לעצמות שבולטות במקומות בלתי צפויים (כן, אגן, אני מדברת אליך), לקלילות החדשה. הירידה במשקל לא פתרה את כל הבעיות שקיוויתי שתפתור, למשל כאבי הגב שחזרו בגדול (רות, צדקת…) וגם יצרה בעיות חדשות ובעיקר רגישות מוגברת לקור שגרמה לי להסתובב עם גרביונים עבים חצי מהחורף. את בעיות דימוי הגוף הקשות שלי זה דווקא פתר, למרבה השמחה.

עם הזמן הרגשתי שיש לי שליטה טובה יותר, הביטחון שלי עלה ודווקא הביטחון הזה הוא שהביא אותי לאתגר השלישי: לא לצאת מאיפוס. מתישהו הרגשתי שיומן האכילה כבר מיותר. הרי אני בשליטה מוחלטת וממילא משתמשת ביומן האכילה רק כתיעוד – לפעמים אפילו בדיעבד – של מהלך היום שלי. אז נטשתי את היומן.

זה היה בסדר גמור בהתחלה. ההרגלים שכבר פיתחתי עזרו לי להתגלגל ולהמשיך בשגרה החדשה. אבל מתישהו הכל התקלקל. אולי זה היה חג הפסח, אולי הטיולים שלנו שבמהלכם אין משמעות רבה למה אוכלים (כי ממילא מוציאים המון קלוריות) והתפריט שונה מאד מהיומיום. כך או אחרת, בוקר אחד הבנתי שאני כבר לא אוכלת לפי תפריט מסודר, שאני מרשה לעצמי לחטוא כל הזמן, במקום ‘פעם ב-‘. שבמקום לשמור על המשקל יציב, הוא עולה.

הפעלתי את תוכנית החירום והצלחתי, די בקלות, להוריד את המשקל העודף. אבל לא הצלחתי לחזור לשגרה של תפריט קבוע. האייקון של יומן האכילה התבונן בי בתוכחה מצג הסמארטפון, אבל אני התעלמתי ממנו, יחד עם הקולות המוכרים מהעבר בראשי: ״מה, עכשיו אצטרך להשתמש ביומן אכילה כל החיים? זה לא הוגן?!״ ולא הועיל שהזכרתי לעצמי ש״זה לא הוגן״ לא הביא אותי לשום תוצאות בעבר.

באחד הבקרים, כשהמכנסיים הרגישו צמודים מדי והבנתי שלא רק חזרתי למשקל היעד מלפני שנה, אלא קצת עברתי אותו, פעמוני האזהרה התחילו לצלצל ונכנסתי לפאניקה קלה. שלחתי מייל מבוהל לרות (מסתבר שלעצם שליחת המייל יש השפעה מפכחת מאד). לבקשתה ניהלתי מעקב אחרי היומיום המבולבל שלי, כדי שנוכל לבנות מחדש תפריט קבוע ומסודר.

עד שזה יקרה, אני מנסה לחזור ולהשתמש ביומן שלי בצורה מסודרת, להרגיל את עצמי מחדש לאכילה המסודרת. נראה שיש לי עוד לא מעט עבודה על עצמי. אבל אין לי ספק שזה יצליח.


אז מה היעד הבא שלי?

לטווח הקצר – שאתייצב בחזרה על המשקל שנוח לי בו.

לטווח הארוך – שאמצא דרך לשמור על האיזון בצורה שתרגיש הכי טוב. בין אם זה חזרה לעבודה עם היומן או בשיטה אחרת, אבל שאצליח להשאר במסגרת.

בהצלחה לי 🙂

Comments


את הבלוג שלי אני מנהלת למעלה מעשור וכתבתי בו על שלל נושאים: מקצועיים, אישיים, פוליטיים, חינוכיים ואפילו כאלו שקשורים לתזונה ודיאטה.

אני יועצת עסקית-טכנולוגית והמומחיות שלי היא לחבר את היעדים העסקיים של הארגון עם הצרכים האמיתיים של הלקוחות על מנת לייצר את הפתרון הטכנולוגי הנכון והחדשני שהארגון יוכל ליישם ביעילות. אני מתמחה בדיגיטל וחווית לקוח, אדפטציה של הארגון לעידן הדיגיטלי - והרבה יותר מזה. אני גם חובבת נלהבת של מדע, טכנולוגיה, היסטוריה ומדע בדיוני. אני מעבירה הרצאות העשרה בנושאים האלו ובנוסף אני מנחה פאנלים ואירועים. והאם ציינתי שאני מנכ"לית בהתנדבות של עמותת מדעת? 

053_edited.jpg

אדוה לוטן

פוסטים אחרונים
bottom of page