אני מאוד אוהבת לקרוא. מבחינתי, קריאה שוות ערך לשינה ואוכל. למרבה הצער, שינה וקריאה הן פעילויות שמתחרות זו בזו ובדברים אחרים שאני צריכה לעשות, כמו עבודה, לימודים או עבודות בית. (אוכל, אגב, משתלב יופי בכולן).
החיבור בין המחסור הכרוני בזמן, מעל שעתיים “מתות” כמעט כל יום על הכביש, והעובדה שגמרתי לשמוע את כל הפרקים של “עושים היסטוריה”, הביאו אותי לעשות מנוי ב-audible.com ומאז הנסיעות היומיות המתישות נראות אחרת. זה עדיין בזבוז זמן מטורף, אני עדיין מותשת מהן – נפשית ופיזית – אבל לפחות יש משהו קטן שאני יכולה לצפות לו בדרך.
בזכות ההקשבה לספרים אני מסוגלת למה שבעבר לא הצלחתי – לעקוב אחר עלילות נפרדות של שני ספרים ולהנות מכך. שכן בבית, כשאני קוראת, זה לא הספר שאני בדיוק שומעת בנסיעה, אלא ספר פיזי (או אלקטרוני) אחר, מהסוג שקוראים עם העיניים.
גם השיקולים בבחירת ספר הם אחרים. העטיפה כבר לא משחקת תפקיד יותר. אבל קריין מוצלח הוא חיוני להנאה. עד כדי כך שכבר קרה לי שרכשתי ספרים ואחרי 20 דקות הפסקתי להאזין, עד כדי כך זה היה בלתי נסבל. A dance with dragons היה דוגמא מובהקת – ספר יקר יחסית ששמחתי מאוד לקנות אותו, ושכחתי להאזין לדוגמא כדי להתרשם מהקריין. הוא היה כל כך מעצבן והאופן בו הקריא את הדמויות האהובות עלי היה שונה כל כך מהאופן שבו אני דמיינתי אותן, שזה היה בלתי נסבל. היום אני קוראת את הספר, לאיטי, בקינדל.
מקרה מעצבן אחר שקרה לי לאחרונה היה כשהתברר לי שבסדרת ספרים ארוכה הוחלפו הקריינים וכל ספר בסדרה נקרא ע”י קריין אחר. גרוע מכך, הקריין של הספר השני היה כל כך גרוע שהדירוג של הספר (שהוא כנראה מוצלח כשלעצמו) צנח דרמטית. ויתרתי, כמובן.
אבל יש גם קריינים מוצלחים, שמצליחים להעביר את רוח הספר, לתפוס בדיוק את הניואנסים של כל דמות ולעיתים אף קריינים שבזכות הקריאה שלהם מצליחים לשפר את הספר ולהפוך את חויית ההאזנה לעוד יותר מהנה.
כל ההקדמה הארוכה הזו, כדי לספר לכם על הספר הנפלא שגמרתי לשמוע הבוקר בדרכי למשרד. ספרה של ארין מורגנשטרן The Night Circus. הספר לא יצא בעברית ואין לי מושג מי יתרגם ויוציא אותו, אבל זו תהיה שטות שלא לעשות את זה. הספר הזה הוא – במילה אחת – קסום. אבל אני לא מתכוונת לקסום במובן של “יום קסום”, על הדילול שהמילה הזו עברה. אני מתכוונת לכך שהוא לא רק ספר על קסם, אלא ספר שכל כולו קסם.
העלילה, סגנון הכתיבה, הרגש, התפאורה המתוארת בפרטי פרטים. כל מילה, כל סצינה, כל דמות נושאת איתה סוג של קסם והשילוב בניהם הוא פשוט סוחף. הספר מתאר קרקס מסתורי ומיוחד, אשר יותר משהוא פשוט קרקס, הוא מהווה זירה לתחרות על רקע יריבות בין שני קוסמים. בעיקר, יותר מכל, זהו סיפור על אנשים ורגשות והוא סיפור מאוד רומנטי.
כדי להשלים את הקסם, קורא את הספר ג’ים דייל המופלא, קריין שפגשתי לראשונה כשהאזנתי לספרי הארי פוטר. נהדר.
כשהייתי באמצע הספר, דיברתי עם הבחור שהמליץ לי על הספר מלכתחילה, וחלקנו חוויות. “אני שומע אותו במקטעים”, הוא הודה. “אני לא רוצה שהוא יגמר”. אני מבינה לליבו. לא יודעת מה אוכל לשמוע עכשיו, שלא יהיה אפרורי ושחוק. איזה מדע בדיוני hard core, אני חושבת, שלא יתיימר אפילו להידמות.
Comentários