נוסטלגיה מאורגנת

[ברוח התקופה, עדכנתי את עיצוב הבלוג]

מדי פעם יש לבית הספר של הבת שלי הברקות חיוביות. ביום שישי אירגנו פעילות משותפת של הורים וילדים בשם “משחקים של פעם”. במשך שעה וחצי עברנו ארבע תחנות, ובהן לימדנו את הילדים לקפוץ בחבל ולשחק בגומי, לשחק בקלאס ובחישוק, קרענו אותם במחניים ואחר כך שיחקנו שלוש מקלות*. אני לא יודעת מי נהנה יותר, הילדים או ההורים. יש לי חשד שההורים, לפחות לפי העיניים הבורקות. לקראת פיזור שמעתי צמד הורים מציע למנהלת להפוך את זה לפעילות קבועה, פעם בחודש. עבורי זה הזכיר נשכחות, בעיקר מכיתות ד’ עד ו’. מחניים וחיי שרה היו משחקי הכדור החביבים עלי. הייתי לא רעה בכלל! גם שלוש מקלות אהבתי לשחק, אבל בנגוד להיום, השילוב של כושר גופני ירוד ורגליים קצרות הביא לכך שלא הייתי ממש מציאה. לעומת זאת, כל משחקי ה”בנות” – חבל, גומי, קלאס – אלו היו משחקים שהייתי פשוט איומה בהם. לבסוף הייתי בודקת בהפסקה, אם הבנים לא משחקים כדורגל ואפשר להצטרף למחניים, אני איתם. אחרת הייתי יושבת בכיתה וקוראת ספר. איזו חנונית…

* כשאמרתי בטעות “שלושה מקלות”, תיקנו אותי, שככה צריך לומר.

#הורות