מי רוצה חיבוק?

בבת אחת נראה כאילו האביב הגיע. כן, אני יודעת שפורים לפנינו, מה שאומר שמחכים לנו עוד ימים של גשם וקור. אבל לא אכפת לי. החורף תיכף נגמר והאביב כבר פה. יצאתי לגינה שלי, נשמתי את האוויר עם רמז הפריחה, והרגשתי כאילו אני יכולה לחבק את העולם כולו.

אחר כך קראתי בבוינג הכפול על בית ספר באריזונה, שהנהיג חוק לפיו אסור לתלמידים להתחבק. חיבוקון קצרצר של שתי שניות ופחות – מותר. חיבוק ארוך יותר, או נשיקה – נו נו נו… הקטע המעניין הוא שכמו בהרבה מקרים, ההחלטה לאכוף את החוק הותיק הזה, שהיה קיים הרבה שנים ואף אחד לא התייחס אליו, נבעה מתלמידים אחרים ש”הביעו דאגה” מחיבוקים ונשיקות במסדרונות. עוד מקרה של פגיעה בחופש הפרט בשם הצדקנות?

אהבתי את מחאת התלמידים. הם יזמו מרתון חיבוקים, במהלכו הם חיבקו זה את זה במשך עשרים דקות. מעניין אם עמד שם נציג של הנהלה ווידא שכל חיבוק בפני עצמו לא עלה על שתי שניות. בכל מקרה, איזו מחאה חיובית ואופטימית! אני בעד ליזום מרתון חיבוקים גם כדי למחות על דברים אחרים. למשל, מרתון חיבוקים במחאה על הצעת חוק 892. או מרתון נשיקות במחאה על הצעת החוק למניעת מצעד הגאווה בירושלים. או מרתון גירודים בגב במחאה על הצעת החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים (אה, היא הוקפאה. אבל תודו שזה הולם).

מי רוצה חיבוק?

#כלמני