מחאת העבודה

סמנו את היום הזה, 11 לאוגוסט, היום בו התפרצה המחאה של הציבור הכי מדוכא והכי מושתק במדינה. כן, אני מדברת על הילדים שלי, ומחאתם המוצדקת. היום הזה, אפשר לקרוא לו A11, כמה סימלי שזה היום שבו, בשנת 1966, הכריז ג’ון לנון “אנחנו יותר פופולאריים מישו”. אז מה אם זה לא קשור, זה נחמד. היום לילדים שלי נמאס.

באיזשהו שלב, מתוך ערפל המיילים שאפף אותי, התחילו לחדור קריאות קצובות. כשהרמתי את הראש מהמסך והמקלדת, זה נראה ככה:

עקבתי אחר השלטים שהודבקו ברחבי הבית, ברישול המעיד על להט מהפכני. לבסוף הגעתי למאהל המחאה שהוקם בספונטניות, הדהוד למחאה הסוחפת את המדינה:

והפגנה ספונטנית (שימו לב להורים הצעירים והרופאים שמקבלים פה ייצוג הולם):

אחרי שנרגעתי מהצחוק, קראתי את השלטים והקשבתי לקריאות:

וכן, עם כל המחאות המוצדקות כל כך, והצורך לעשות שינוי חברתי מן היסוד, זה המסר החזק והכואב כל כך (ואני מדברת ברצינות הפעם), של ילדים שפשוט רוצים תשומת לב הורית. וזה כואב…

ועכשיו תהיו בשקט ותנו לי לעבוד.

#משפחתי