למה כמעט והפסקתי לצייץ

הרומן שלי עם טוויטר התחיל לפני כמה שנים. אני עוקבת אחרי קצת יותר מ-100 אנשים וארגונים, מתוכם פעילים מאוד כ-20%, ולפחות 60% כמעט ולא פעילים, למעט ציוץ מזדמן. וגם אצלי כך. אם מישהו יסתכל על הפיד שלי בתקופה האחרונה, יגלה שאני כמעט ולא מצייצת.

לעומת זאת, בפייסבוק אני מאוד פעילה. אני מבקרת באתר בממוצע פעמיים ביום ויש ימים שיותר. אני מעדכנת סטטוסים ומשתפת דברים שאני קוראת ברשת. יש לי קצת יותר מ-200 חברים וכ-60% מהם פעילים למדי.

ניסיתי לנתח את הסיבות לפער הזה, ואני חושבת שאפשר לתלות אותן בשני דברים:

הרכב חברתי – בפייסבוק אני מחוברת בעיקר לאנשים שאני מכירה באופן אישי. בטוויטר יש מעט אנשים שאני מכירה ורובם זרים שהחלטתי לעקוב אחריהם בגלל עניין במה שהם מפרסמים. רוב האנשים שאני מכירה לא נמצאים בטוויטר, לא מתעניינים בו, ורובם גם לא יודעים בעצם מה זה. באופן טבעי, יש משהו יותר נינוח בסביבה מוכרת שבה אני לא חשה את הצורך להוכיח את עצמי כל הזמן, וטוויטר בהחלט נותן לי תחושה כזו.

אבל בעבר ביליתי המון בפורומים, שם הייתי בזהות אנונימית (לרוב) והיכרתי הרבה מאוד אנשים, כולל כמה מחברותי הטובות (היום). מדוע הבילוי בפורומים לא יצר אצלי את תחושת התלישות שטוויטר יוצר? האם מדובר בהרכב אנושי, או שמא זה משהו אחר?

חלק מזה קשור לדעתי לעובדה שאין תאימות בין מי שאני קוראת ומי שקורא אותי. נכון שהרבה פעמים זה תואם, אבל ממש לא תמיד. וכך קורה שאני מגיבה למישהו והוא לא מגיב – מאוד יתכן שאני פשוט לא מופיעה בפיד שלו והוא לא בדק אם מינשנתי אותו. ההרגשה, אם כך, היא שאני מדברת עם עצמי. בשביל זה אני לא צריכה את טוויטר, תודה.

זה מביא אותי לנושא השני – הפורמט. גם טוויטר וגם פייסבוק הם זרם של עדכונים. אבל צורת המימוש של הפיד הזה, שונה מהותית. קיבוץ התגובות תחת פייסבוק גורם לכך שהוא הרבה יותר דומה לפורום מבחינת ההתנהגות והמבנה. טוויטר לעומתו, הוא כמו נהר של עדכונים. הארגון היחיד הוא סדר קלנדרי. כדי למצוא סדר בתוך השטף, צריך לעבוד קשה ולהתאמץ.

המעקב אחרי מי שהגיב לי, הוא מאוד חשוב כמובן. הרי אנחנו נמצאים פה בשביל הקשר עם אנשים אחרים. אולם בעוד שטוויטר מאפשר לי לראות רק מי הגיב לי ישירות (תוך אזכור של שמי), פייסבוק מספק לי הודעות מפורטות לגבי מי הגיב או “אהב” משהו שפרסמתי. כשמדובר בשיחה רבת משתתפים, לפייסבוק יתרון נוסף כיוון שאם הגבתי למשהו שמישהו אחר פרסם, אוכל לראות תגובות נוספות וכל להשאר חלק מהשיחה.

כשאני נכנסת לפייסבוק, אני מצליחה תוך זמן קצר יחסית להתעדכן ברוב מה שהתפרסם באותו היום. אני רואה איפה היו הרבה תגובות, אני יכולה להגיב בעצמי. גם אם נכנסתי אחרי מספר ימים, קל לי יחסית להתעדכן ולקרוא מידע שמעניין אותי או חשוב לי.

כשאני נכנסת לטוויטר, אני מרגישה לפעמים כאילו הקפאתי רגע בזמן: אני רואה את מה שצוייץ לאחרונה, העדכון לאחור הוא דבר מייגע, ובעיקר ההתחקות אחר תחילתן של שיחות. התחושה היא שקורה המון אבל אין לי מושג מה, למה, ומי אמר למי. בעיקר אני מרגישה כאילו הדרך היחידה שיש לי להשאר חלק מהמשחק, היא להיות צמודה לטוויטר כל הזמן וזה, לצערי, פשוט בלתי אפשרי.

ובעודי כותבת את משפט הסיום, הצצתי בפיד שלי בטוויטר ונפלתי על משפט שכתבה @vandersister כחלק משיחה סוערת: ” אחותי מבקשת למסור שהיא לא מבינה איך כולם עונים כל כך מהר. הסברתי לה שאין לנו חיים #ללאחיים”. כן, נו, זה כנראה ממצה את זה. באסה.

#טוויטר #טרנדיםוהייפים #פייסבוק