למה אסור לאכול מעט מדי

המושג “דיאטת יו-יו” מתאר את המצב הנפוץ מאוד אצל מי שעושים דיאטות. זה מתחיל בהרבה מוטיבציה וירידה מהירה במשקל, מאט ומגיע לעצירה מוחלטת, ואז המשקל מתחיל לעלות. הוא לא עולה בגלל שהפכתם לחזירים שאוכלים 5000 קלוריות ליום. הוא עולה בגלל שהגוף שלכם הרגיל את עצמו לחיות על 1000-1200 קלוריות ליום מצב שהוא מבחינתו הרעבה. מספיק שתוסיפו עוד 50 קלוריות, והגוף שלכם יזדרז לצרף אותן למאגר השומנים. הוא חייב, אתם מבינים? יש מצב חירום! רעב! מחר אולי לא יהיה…

להרעיב את עצמנו זה הדבר הכי גרוע שנוכל לעשות. חלק משמעותי מהקילוגרמים שאני נושאת על עצמי היום הוא תוצאה של הרעבות כאלו בדיוק. היות שיש לי נטייה כבדה לפרפקציוניזם, הייתי מגיעה לעיתים גם ל800 ואפילו 600 קלוריות ליום. אחרי חודשיים של הרעבה קיצונית, הייתי רזה יותר, עייפה יותר ובלתי נסבלת (קשה לי להיות נחמדה כשאני רעבה). ההרזייה היתה בעיקר של רקמת שריר, כיוון שהיא זו שמפורקת ראשונה במצבים של רעב. הגוף מנסה לשמר את רקמת השומן, המהווה מאגרים ארוכי טווח.

לפעמים הייתי מצליחה לשמור על המשקל הזה עוד חודשיים או שלושה. כשהייתי מרפה קצת את הרסן, וחוזרת לאכול 1300-1500 קלוריות ליום, היו הקילוגרמים מטפסים חזרה בקצב כפול מזה שבו ירדו, וממשיכים לטפס. את הדיאטה הבאה כבר התחלתי שמנה יותר.

אז מה עושים?

הפתרון, אם כך, יהיה לאכול במידה כזו שהגוף שלנו לא ייכנס ללחץ וישמור על מטאבוליזם נורמלי. במקבל נאפשר לו לשרוף שומנים – הדבר שממנו אנחנו רוצים להיפטר. אבל איך אפשר לדעת כמה עלינו לאכול מבלי להרעיב את עצמנו ומצד שני לא לאכול יותר מדי?

כאן נכנס לתמונה ה-B.M.R: Bazal Metabolic Rate. זהו מדד הקובע מהי צריכת הקלוריות הבסיסית שלנו. כלומר, במצב שבו אנחנו נחים ולא עושים שום דבר מיוחד, כמה קלוריות הגוף שלנו צורך כדי להתקיים. המדד הזה מושפע מכל מני גורמים: המשקל והגובה שלנו, הגיל שלנו. בנוסף, לכל אדם יש BMR שונה שמושפע מהגנטיקה שלו ומההיסטוריה הבריאותית שלו. את ה-BMR המדוייק שלנו ניתן למדוד, אולם זו כמובן בדיקה שלא ממש זמינה אצל רופא המשפחה…

למרות זאת פותחו נוסחאות שמאפשרות לקבל ערך משוער של BMR. קיימים כל מני מחשבונים לחישוב הערך הזה, למשל מחשבון ה-BMR הזה של וואלה!בריאות. אם תזינו את כל הנתונים עליכם תקבלו את מספר הקלוריות המינימלי הנדרש לגוף שלכם, ביום.

לפני שתחשבו את מספר הקלוריות שלכם, אני מזמינה אותכם לעשות תרגיל קטן. אם נזין במחשבון את הנתונים של אשה צעירה ורזה (מטר שישים וחמש, 55 קילו, ולא צעירה מדי, נגיד 25) ונבדוק כמה קלוריות היא אמורה לאכול ביום, נקבל את המספר 1379.15. זו כמות הקלוריות שהיא אמורה לאכול ביום, בהנחה שהיא בטטה שלא עושה כלום. אם נוסיף לכך כמה שעות של פעילות קלה מאוד, ואולי עוד שעתיים בשבוע של פעילות קצת יותר ספורטיבית (אירובי, הליכה, שחיה, ספיניג וכו’), נגלה שהיא צריכה 1862 קלוריות ליום.

מזועזעים? כמובן. אחרי שנים של שטיפת מוח שבה נצרב בתודעתנו המספר 1200 בתור האידאל של צריכת קלוריות שפויה ואחראית, קשה מאוד לקבל את המספרים האלו.

אני, ששוקלת הרבה יותר (90 נכון להיום) אבל גם מבוגרת יותר, זקוקה ל-1668 קלוריות ליום. זהו המספר שאם אוכל פחות ממנו, הגוף שלי יכנס למגננה, יוריד את קצב המטאבוליזם שלו, ויתחיל לאגור שומנים כאילו אין (אוכל) מחר.

השלב הראשון להצלחה הוא לאכול במידה שמתאימה לנו, לא על פי איזו קביעה שרירותית שבינה ובין הצרכים האמיתיים של הגוף שלנו, אין שום קשר. אחר כך נעשה את מה שאפשר כדי להעלות את קצב המטאבוליזם שלנו. אבל זו ההתחלה – לשמור עליו שלא ירד.

#כלים #עלעצמי #עקרונותתזונהדלתשומן