בימים האחרונים אני כמעט ולא רעבה. אני קמה בבוקר ורוצה רק לשתות תה, ולא רוצה לאכול שום דבר.
אחד העקרונות בתזונה שלי הוא לאכול כשאני רעבה. יותר נכון, לאכול לפי הצרכים של הגוף שלי. לכן אני לא עוצרת את עצמי, גם אם בסופו של יום יוצא שאני אוכלת המון. בטווח ארוך זה מתאזן, אז אני לא מדאיגה את עצמי לגבי כמויות. מה גם שכל מה שאני אוכלת הוא דל שומן, כך שגם אם אכלתי ביום מסויים 2500 קלוריות, זה לא ביג-דיל, וזה יתקזז עם הימים הבאים – שלא נדבר על הספורט.
לפי אותו עיקרון, אם אני לא רעבה, זה בסדר, כי זה מתאזן עם מה שאני אוכלת בימים אחרים. יכול להיות שזה מה שהגוף שלי זקוק לו עכשיו. מצד שני, אני יודעת שחשוב לא לאכול פחות ממכסת הקלוריות הבסיסית שהגוף שלי צורך ביום. אז כשעוברים כמה ימים כאלו, אני מתחילה לתהות.
הדבר היחיד שאני בכל זאת מכריחה את עצמי לעשות, אפילו אם אני לא ממש רעבה, זה לאכול ארוחת בוקר. זו ארוחה שמאותתת לגוף "מטאבוליזם, תתעורר! הצום של הלילה נגמר ועכשיו חוזרים לפעילות רגילה. הנה, קח קצת אנרגיה".
למה אני לא רעבה, זו שאלה מעניינת שאין לי תשובה לגביה.
Comments