לפני שלושה שבועות כמעט, הכרזתי שאני יוצאת לדרך במטרה להפטר מעודפי המשקל שלי. הקדשתי את הזמן הזה ללימוד ואיתור תוכנית דיאטה מתאימה. הנטייה הראשונית שלי היתה לומר שאני יודעת בדיוק מה לעשות, כי הרי הדיאטה דלת השומן שהצלחתי איתה כ”כ בעבר היתה מצויינת מבחינתי. אבל היו כמה סיבות שבגללן החלטתי לנסות משהו אחר בכל זאת.
ראשית, קצב הירידה במשקל בתוכנית דלת שומן הוא איטי. ממש איטי. במהלך התוכנית שלי, אחרי הירידה המהירה של השבועות הראשונים, הקצב התאזן אח”כ על כ-200 גר’ בשבוע וגם זה בזכות פעילות גופנית נמרצת. שנית, באיזשהו שלב לפני ההריון עם יעל, מצאתי את עצמי *עולה במשקל* למרות שלא שיניתי את התזונה שלי והמשכתי להתאמן, וזה מטריד. לאור העובדה שמאז חלפו כמה שנים וחילוף החומרים שלי לא משתפר, אלא להיפך, הירידה במשקל עלולה להיות עוד יותר בעייתית. נוסיף לזה את ההמלצה של רות לא לחזור להרגלים ישנים, וברור שצריך לשנות כיוון.
דיאטות שמבוססות על תרופות ותוספים פסלתי מיד וכמותן גם דיאטות קסם שונות כמו “דיאטת אשכוליות”. אני אמנם לא רוצה לרדת לאט, אבל מהר מדי זה גרוע עוד יותר. מה גם שהרעבה זה לא הקטע שלי.
דיאטה דלת פחמימות דווקא שקלתי מאוד ברצינות, כיוון שאני מכירה אנשים שמאוד הצליחו איתן. אבל אני חוששת שיהיה לי קשה מאוד לצמצם את צריכת הפחמימות שלי, הן לאור הנסיון שהיה לי עם אטקינס בעבר (הרחוק) והן לאור העובדה שיש קשר בין ייצור סרטונין וצריכת פחמימות (לא סתם פחמימות הן אוכל מנחם…).
לבסוף בחרתי בדיאטה שמבוססת על המדד הגליקמי. מדובר במדד שמשווה סוגי מזון שונים מבחינת מהירות השפעתם על רמת הגלוקוז בדם. לצורך המדד, משווים את רמת הגלוקוז בדם לאחר צריכת המזון, למה שקורה אחרי שצורכים גלוקוז טהור. ככל שהתגובה קרובה יותר לזו שמתקבלת מצריכת גלוקוז, כך המזון מקבל ערך גבוה יותר. ככל שהיא רחוקה יותר, כך הערך (שמכונה גם “אינדקס גליקמי”) נמוך יותר. למשל, ללחם לבן יש מדד גליקמי מאוד גבוה – 95. לחם שעשוי מחיטה מלאה, יקבל מדד של 55. שזיף יקבל מדד של 24 וחלב מדד של 11. הערכים לא קשורים רק לאחוז הפחמימות במזון, אלא גם לסוג הפחמימה, כמות הסיבים התזונתיים במזון, צורת העיבוד שלו וכו’.
את התופעה של תנודות ברמת הסוכר בדם אני מכירה היטב וכיוון שהספרות חד משמעית לגבי הקשר בין צריכת סוכר לבן וקמח לבן ובין התופעה הזו (זינוק ואז צניחה ברמת הסוכר), אני בטוחה ששמירה על איזון רק תועיל לי. בנוסף, הסתבר לי שקמח לבן וסוכר לבן הם מלכודת מסוכנת מאוד מבחינתי. למשל, לפני שבועיים קניתי הביתה חלה מתוקה. מאכל נפלא… דל שומן, אבל בכל שאר המדדים אוי ואבוי. מרגע שהתחלתי, לא הייתי מסוגלת להפסיק לאכול. תוך שעתיים חיסלתי חלה שלמה.
בשבוע החולף השתדלתי לאכול בעיקר מאכלים שהאינדקס הגליקמי שלהם נע סביב 50 ומטה, וחיכיתי שהספר שהזמנתי יגיע ואקבל את כל התורה. כי
המדריך לדיאטת המדד הגליקמי לא מסתפק באינדקס הגליקמי של כל מאכל, אלא מתייחס גם להיבטים אחרים של המזון, תכולת השומן במזון. עם שומנים אני מסתדרת יופי כבר (טבע שני) ועכשיו צריך לשלב בין השניים. הספר מציג רשימה של מאכלים מסוגים שונים, מחולקים ל-3 רמות:
1. ירוק – מאכלים בעלי אינדקס גליקמי נמוך (עד 55) ו/או תכולת שומן נמוכה. למשל סוגים שונים של דגנים, כמעט כל הפירות והירקות, כל סוגי הבשר הרזים, גרעיני חמניות, יוגורט 0% ללא סוכר, רוב הקיטניות, פסטה, טחינה ושקדים.
2. צהוב – מאכלים בעלי אינדקס גליקמי בינוני (עד 70) ו/או תכולת שומן בינונית. למשל בננות, לחם מקמח מלא, אגוזים שונים, בטטה, גבינות שונות בסביבות 5% שומן, אננס, משמש וקווי.
3. אדום – מאכלים בעלי אינדקס גליקמי גבוה (מעל 70) ו/או תכולת שומן גבוהה. למשל נקניקים ונקניקיות, דגני בוקר ממותקים, אורז לבן, כל סוגי המאפים מקמח לבן, צ’יפס, אבטיח ומלון, גלידה ושתיה ממותקת.
בשלב הראשון של הירידה במשקל, צריך להתמקד על מאכלים “ירוקים” בלבד. אחר כך, כשעוברים לשמירה על המשקל, אוכלים גם מאכלים “צהובים”. מה”אדומים” צריך להשמר. כמובן, גם הוא כותב שהוא מקפיד על הכלל הזה ב-90% מהזמן, וב-10% מאפשר לעצמו לאכול מהמאכלים החסרים, וכך לא מגיעים לשלב הרחמים העצמיים.
מה שמעניין זה שלמרות שלא אכלתי השבוע לפי הכללים האלו, אלא היה לי תפריט שיותר דומה לתפריט השמירה על המשקל, הצלחתי לרדת במשקל. זה רק מראה עד כמה ארוחות מסודרות ומודעות למה שאוכלים ומתי יכולות לעזור. בנוסף הייתי הרבה פחות רעבה.
החשש שלי מהדיאטה הזאת הוא שהיא עוד יותר מחמירה ודורשת דקדקנות רבה ושינוי הרגלים גם ביחס לדיאטה הקודמת שעשיתי. מצד שני, אני חושבת על המשפט שאמר אינשטיין ורות ציטטה באזני השבוע: “אי שפיות: לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות” ונכונה לבצע את השינוי הנדרש.
Comments