השמיכה הרגילה

אחת המתנות שקיבלה יעלי כשנולדה, היתה שמיכה קטנה ונעימה, עם פרצוף של פו הדוב. יעל היא ילידת ינואר, כך ששמיכות הנן אביזר חיוני. כמו אלפי תינוקות לפניה, יעל נקשרה יותר ויותר לשמיכה הזו ובחצי השנה האחרונה היא מסרבת לכל שמיכה אחרת. השמיכה הולכת איתה לכל מקום: לגן, למיטה, בארוחות, בגינה… אני מפעילה את כל הסמכות ההורית שלי כדי שהיא לא תיקח אותה לאמבטיה. הדרך לגן – או נכון יותר, הנסיון שלא לאסוף לשמיכה את כל הטינופת של המדרכות בדרך לגן – מציבה אתגרים חדשים כל יום.

לאחרונה השמיכה זכתה בשם: “השמיכה הרגילה”. כן, אני יודעת, אבל יעל עוד קטנה ולא מבינה מהי אירוניה. השמיכה הרגילה נראית, כצפוי, כמו סמרטוט רצפה, ועם הזמן הופכת דקה ומרוטה יותר.

מצבה הרעוע של השמיכה בצירוף הקשר החזק שיש ליעל כלפיה, הביאו אותי לחפש שמיכה דומה נוספת. התקווה – הקלושה מעט – היא שיעל תסכים לקבל אותה כשמיכה חלופית, למקרי חירום כגון “שכחנו את השמיכה הרגילה בגן” או “אי ברירה, צריך כביסה”. בדיעבד, כנראה שהאסימון נפל לי מאוחר מדי. בערך שנתיים מאוחר מדי.

שעתיים וחצי של חיפושים באינטרנט הביאו אותי למסקנה העגומה ששמיכה כזו אין עוד בנמצא. אזלה. נגוזה. כבר עמדתי לוותר כשלפתע, בהבזק השראה, גיליתי שיש שמיכה דומה מאוד מאותו בד ובאותו עיצוב, אבל עם פרצוף של מיקי מאוס. הזמנתי. הייתי מזמינה שתיים, אבל זו היתה האחרונה במלאי. בכל העולם, כנראה.

היום השמיכה נחתה בביתנו: רכה, נעימה ובוהקת. הבוהק שלה רק הדגיש עם איזו סחבה היא מסתובבת כל היום. ערכנו ליעל היכרות עם השמיכה החדשה והיא הגיבה בהתרגשות מהולה בחשדנות ובחנה אותה בעניין. כשעמית הצעה לה שתיקח אותה איתה במקום השמיכה הרגילה, היא עקמה פרצוף ולבסוף התרצתה: “ביחד”. וכך היה. הפעוטה מסתובבת ברחבי הבית כשערימת מצעים שלמה בידיה. בלילה במיטה היא אמרה לי “זאת לא שמיכה רגילה, זו שמיכה רגילה מיקי מאוס”. שיחקה לו קצת באוזניים וזרקה את השמיכה הצידה. המממ.

הבוקר דחפתי את השמיכה החדשה לכביסה. אולי אם היא תקבל את הריח של הבית, יעל תסכים להתייחס אליה כאל יותר מקוריוז. אני מקווה שלא אזדקק לאמצעים קיצוניים יותר, כמו לזרוק אותה לפני מכונית נוסעת ולתת לכלבה לשחק איתה לפני הכביסה הבאה.

חסר סיכוי, מה?

#משפחתי