• אדוה לוטן

הצילו, הן חזרו!

ה ג ו י א ב ו ת

לגויאבות אין ריח. מדובר בסירחון, בצחנה מתועבת ובלתי אנושית. העובדה שיש אנשים שנהנים מהטעם והריח, הזויה בעיני.

הסיוט נחלק לשני סוגים, המכולת והסופרמרקט.

במכולת הגויאבות מוצגות בערמה חיננית מיד בכניסה. בצמוד לקופה. עננת הסירחון מקדמת את פני רגע לפני שאני נכנסת, ואני עוצרת נשימה כדי להצליח להכנס פנימה. את הקניות אני מבצעת במהירות, כי לא נעים להקיא לפני כל אנשים האלו. את התור בקופה אני מסיימת חיוורת וירקרקה.

“למה?” שאלתי פעם בעל מכולת נחמד במיוחד, כשאני מנסה נואשות לשאוף אוויר בלי להפעיל את הקולטנים האולפקטוריים, “למה אתם חייבים לשים את הגיאבות ממש בכניסה?”

“בגלל הריח”, הוא הסביר, “כדי שלא ימלא את כל החנות.”

וואלה. תודה.

בסופר אפשר לחוש את עקבות הצחנה עוד במחלקת מוצרי החלב. הכניסה למחלקת הפירות והירקות מתוכננת מראש כמו מבצע צבאי, כאשר הגויאבות מונחות במיקום אסטרטגי: בין התפוזים לבננות. אני אוספת את העגבניות והמלפפונים במהירות לעגלה, עוצרת ליד הפלפלים כדי למלא את הריאות באוויר נקי ועוצרת נשימה. יש לי דקה למלא שקית תפוזים ושקית בננות ולהימלט. לתשומת ליבי – אולי כדאי להתאמן על עצירת הנשימה? עם קצת עבודה בטח אגיע לשלוש דקות.

אני לא מבינה משהו. אם הצליחו להוציא לעגבניות את הטעם, לאבטיח את הגרעינים ולפלפלים את הצבע, למה אי אפשר להוציא לגויאבות את הריח?

#שאלותקיומיות

את הבלוג שלי אני מנהלת למעלה מעשור וכתבתי בו על שלל נושאים: מקצועיים, אישיים, פוליטיים, חינוכיים ואפילו כאלו שקשורים לתזונה ודיאטה.

אני יועצת עסקית-טכנולוגית והמומחיות שלי היא לחבר את היעדים העסקיים של הארגון עם הצרכים האמיתיים של הלקוחות על מנת לייצר את הפתרון הטכנולוגי הנכון והחדשני שהארגון יוכל ליישם ביעילות. אני מתמחה בדיגיטל וחווית לקוח, אדפטציה של הארגון לעידן הדיגיטלי - והרבה יותר מזה. אני גם חובבת נלהבת של מדע, טכנולוגיה, היסטוריה ומדע בדיוני. אני מעבירה הרצאות העשרה בנושאים האלו ובנוסף אני מנחה פאנלים ואירועים. והאם ציינתי שאני מנכ"לית בהתנדבות של עמותת מדעת? 

אדוה לוטן

פוסטים אחרונים
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn - Black Circle
zman.png

אשמח שתשלחו לי מייל, תתקשרו או פשוט תצרו קשר. 

edva.lotan@gmail.com

052-2385946

שלחו לי הודעה בווטסאפ