יש כל מני דרכים למלא את 1668 הקלוריות שעלי לאכול. והשאלה היא מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. פעם היתה לנו פירמידה שאמרה לנו איך לחלק את סוגי המזונות שאנחנו צורכים. היום יש כבר את הפירמידה המותאמת אישית של משרד החקלאות האמריקאי.
מי שימלא את כל הנתונים (לצורך כך תיזדקקו לזה ולזה) יקבל תוכנית תזונה פחות-או-יותר אישית שבה המלצה על צריכת קלוריות כוללת, כמות מומלצת לצריכה מכל קבוצת מזון, וכן המלצות יותר מפורטות כגון איזה ירקות מומלץ לצרוך, איזה דגנים עדיף לאכול וכו’. מעבר לעובדה שההמלצות מוגשות במידות אמריקאיות ומתייחסות לסוגי מזון אמריקאיים שלעיתים קשה "לתרגם" לעברית, התגובה האינסטנקטיבית שלי כשקיבלתי את התוצאות היתה לסגור את הדפדפן.
ברור, זה חשוב לאכול בריא ומאוזן. אבל אני יוצאת מדעתי כשאני נדרשת לספור ולמדוד את כמויות המזון שאני אוכלת. לא משנה אם אני צריכה לספור קלוריות, או אם אני צריכה למדוד ירקות שאני אוכלת בכוסות ולתרגם שומנים לכפיות – בכל מקרה כזה אני מוצאת את עצמי חושבת על אוכל כל הזמן. ואת זה אני שונאת. לא פחות אני שונאת תפריטי דיאטה בנויים מראש, אבל זה כנראה קשור לנסיון הנפלא שהיה לי בעבר עם דיאטניות.
אם כך, צריך למצוא שיטה שתאפשר פחות-או-יותר חופש בבחירת המזון ובאכילה היומיומית מבלי שנתהה בכל רגע ורגע איפה אנחנו עומדים ביחס לפירמידה שלנו.
דיאטה דלת… מה?
אפשר לאכול רגיל, ובגבולות ה-BMR, לעשות פעילות גופנית וזהו. אבל המציאות היא שירידה במשקל בתנאים כאלו היא איטית ביותר, ואילו אני בכל זאת מעדיפה שהעניינים יזוזו בקצב נראה לעין. אז צריך לבחור בדיאטה כלשהי.
לא דלת קלוריות כבר אמרתי. האופציות האחרות הן דיאטה דלת פחמימות או דיאטה דלת שומן. מה אני בחרתי אפשר לנחש (הינט הינט), וביתר פירוט על העקרונות של כל אחת מהדיאטות – בהמשך.
Comments